פסק-דין בתיק ת"א 13976-07-09

מבוא וטענות הצדדים:

1.         התובעת - חברה העוסקת בהובלות, הגישה כנגד הנתבע, קבלן משנה שלה העובד בהובלות, תביעה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מנזק רכוש שהוא, הנתבע, גרם ללקוח התובעת. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ולאחר מכן בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, בין התובעת לבין יקבי "כרמל מזרחי" (להלן : " יקבי כרמל") היה הסכם, לפיו התחייבה התובעת להוביל ליקבי "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב (להלן: " היקב") מטענים, לרבות כמויות ענבי יין מכרמים ברחבי הארץ. התובעת שכרה שירותיו של הנתבע, כקבלן משנה, לביצוע הובלות ענבי יין.

2.         תביעה זו מקורה בתאונה שאירעה בתוך היקב, ובה היתה מעורבת אחת מן המשאיות שבבעלות הנתבע, שזהותה היא אחת המחלוקות העיקריות בתיק דנן. בכתב התביעה, טוענת התובעת כי ביום 11.10.2007, משאית שבבעלות הנתבע מ.ר 68-852-00 (להלן: " משאית 68") הובילה ענבים אל תוך היקב, פרקה את הסחורה ולאחר הפריקה התבצעה בתוך היקב שטיפת המכולה, כאשר היא מורמת, כחלק מהליך פריקת הסחורה. לאחר השטיפה, כך עפ"י הנטען, המשיך נהג המשאית לנסוע כאשר המכולה מורמת, דבר שגרם להתנגשות בין המכולה לבין גשר עגורן מס' 4 ביקב. כתוצאה מההתנגשות נגרם לגשר נזק כבד והוא יצא מכלל שימוש (ראו סעיפים 7-11 לכתב התביעה).

3.         יצויין כי בכתב התביעה נטען כי המשאית הפוגעת היא בעלת מספר רישוי 66-852-00, אולם מוסכם בין הצדדים כי במספר זה נפלה טעות קולמוס שמקורה ברישום מוטעה של נציג היקב מר צבי סקייסט, וכי בשימוש הנתבע לא היתה משאית שמספרה מתחיל ב - 66 וכי מספר המשאית שהיתה בשימוש התובע היא משאית 68 (ראו הסכמת הצדדים בעמוד 24 כן ראו האמור בכתב הגנתו של הנתבע).

4.         לטענת התובעת, במהלך חודש 2/08, דהיינו חודשים מספר לאחר התאונה, פנה הנתבע אל התובעת והודיע כי בתאונה היה מעורבת משאית אחרת מ.ר 23-421-15 (להלן : "משאית 23") ואולם חברת הביטוח שביטחה משאית 23 מפני נזקי צד ג' הודיעה כי אין בכוונתה לשלם את סכום הנזק, מאחר ורכב אחר, ולא משאית 23, היה מעורב בתאונה.

5.         עוד טוענת התובעת שלאחר התכתבויות בינה לבין יקבי כרמל, לרבות בין ב"כ הצדדים, ולאחר שהומצאה לידי התובעת חוות דעת שמאי מטעם היקב האומדת את הנזק, ומכח התחייבויות התובעת כלפי היקב, בין היתר התחייבות חוזית לפיה מתחייבת התובעת לשאת בכל נזק שנגרם ליקב כתוצאה מרשלנות עובדי התובעת או שליחיה או קבלניה, הגיעה התובעת עם היקב להסכם, לפיו תשלם התובעת ליקב סך 55,359 ש"ח לסילוק טענותיו כלפי התובעת (ראו סעיף 18 ונספח ו' לכתב התביעה). סכום הפשרה הורכב מעלות החלפת העגורן ובסיסו על פי חוות דעת השמאי, ומעלות חוות הדעת.

6.         מאחר והתובעת לא נפרעה הסכום ששילמה ליקב, לא מחברת הביטוח שביטחה את הנתבע ואף לא מן הנתבע עצמו, הגישה היא תביעתה שלפניי; בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסכומים שלהלן: 55,395 ש"ח ששילמה התובעת ליקבי כרמל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום התשלום ועד יום הגשת התביעה, סך 2,887 ש"ח ששילמה התובעת לבא כוחה, בגין הטיפול בפניית יקבי כרמל ובהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, סך 1,000 ש"ח, המהווה פיצוי בגין הנזק שנגרם בגין עיכוב סך 50,000 ש"ח - סכום שהגיע לתובעת מאת היקב, ואשר עוכב, כאמור, בידי היקב עד לתשלום בגין הנזק, וסך 7,000 ש"ח - המהווה פיצוי בגין התנהלות התובעת מול היקב. בסה"כ, העמידה התובעת את תביעתה על סך 66,642 ש"ח.

7.         לשלמות התמונה יצויין כי עילת התביעה לה טענה התובעת הוא הסכם בין התובע לבין הנתבע, לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובעת הסכום ששילמה ונזקיה שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה שאירעה ביקב.

8.         בכתב הגנתו, לא כפר הנתבע בעצם אירוע התאונה, ולא כפר בנסיבותיה ואף לא כפר בחובתו העקרונית לשלם בגין נזקים שנגרמו ע"י נהגי המשאיות שבבעלותו, ואולם כפר הוא בזהות המשאית שהתנגשה בגשר ובגובה הנזק שנגרם לגשר. לטענת הנתבע, הנזק שנגרם ליקב לא היה כפי המתואר בכתב התביעה, והמתקן לו נגרם הנזק אינו עגורן, כי אם שתי קורות ברזל שמחברת ביניהן - "דאבל טי" שלא היה בשימוש, כאשר כתוצאה מן הפגיעה התעקם ה"דאבל טי" קלות, וניתן היה לתקן את הנזק ע"י החלפת הדאבל טי או ע"י תיקונו (ראו סעיף 8 לכתב ההגנה).

9.         עוד טען הנתבע, כי יש מקום לייחס ליקב רשלנות תורמת מאחר והדאבל טי הוצב מעל דרך בה עוברות המשאיות בתוך היקב, מבלי שהיקב יציב תמרור המזהיר את נהגי המשאיות מפני המתקן הנ"ל (סעיף 9 לכתב ההגנה).

10.        לטענת התובע הוא הבעלים במשאית 68 ובמשאית 23 ושתיהן היו הובילו סחורה ליקב ביום 11.10.07, ואולם משאית 68 לא היתה מעורבת באירוע ההתנגשות המתואר בכתב התביעה ואילו המשאית שהיתה מעורבת בתאונה היא משאית 23  (סעיפים 14-16 לכתב ההגנה). עוד טען הנתבע כי האופן שבו התנהלו התובעת והיקב מול חברת הביטוח הוא שהביא לדחיית התביעה ע"י חברת הביטוח, שכן התובעת היא שדיווחה כי המשאית המעורבת באירוע היתה משאית 68 -שלא היתה מבוטחת בביטוח מפני נזקי צד ג' (ראו האמור בסעיף 39 לכתב ההגנה).

11.        יחד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי - כנגד הפניקס חברה לביטוח (להלן: "הפניקס"), בגדרה טען כי הפניקס ביטחה את המשאית 23 שהיתה מעורבת בתאונה, וכי בהתאם לפוליסה שצורפה להודעה לצד שלישי על הפניקס לשפות את הנתבע בגין כל סכום שייפסק כנגדו, וזאת מכח חובתה החוזית עפ"י הפוליסה.

12.        בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, טענה הפניקס, כי "מבדיקה מקיפה שערכה הפניקס, כמו-גם בהתבסס על טענות התובעת, תטען הפניקס, כי באירוע נשוא כתב התביעה... היתה מעורבת משאית 68-852-00 אשר כלל אינה מבוטחת בפניקס, ולא המשאית הנטענת ע"י שולחת ההודעה" (ראו סעיף 4 לכתב ההגנה להודעה לצד ג'). עוד הודתה הפניקס, בסעיף 7 לכתב ההגנה מטעמה, כי משאית 23 אכן מבוטחת בחברת הפניקס.

המחלוקת:

13.        כפי שעולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, המחלוקת בין שלושת הצדדים נחלקת למספר חלקים:

א)         איזו משתי המשאיות היתה מעורבת בתאונה; אם ייקבע שזו היתה משאית 68 ולא 23 הרי תידחה ההודעה לצד שלישי, ולו ייקבע כי המשאית שהיתה מעורבת היא 23 הרי תתקבל ההודעה לצד שלישי (בכפוף לקבלת התביעה במלואה או בחלקה).

ב)         מהו תוכנן של ההסכמות "בעל פה ועל דרך ההתנהגות" באשר לחובת השיפוי של הנתבע כלפי התובעת? והאם קיימות עילות נוספות בדין לחייב הנתבע בשיפוי התובעת?

ג)          ככל שתוכן ההסכמות בין התובעת לנתבע נוגע לשיפוי עבור פיצוי בגין ערכו הריאלי של הנזק שגרם הנתבע, ולא בגין כל הוצאה שתוציא התובעת -  יש לקבוע מהו הנזק הריאלי שנגרם ליקב, ומהו הנזק שנגרם לתובעת בגין שיפוי היקב?

ד)         האם יש לייחס אשם תורם ליקב?